אותיות הח"י
אותיות הח"י הוא הכינוי לשבעה עשר גברים ואישה אחת המוגדרים כמאמינים הראשונים של עלי מוחמד שיראזי, המכונה "הבּאבּ", מייסד התנועה הבאבית, התנועה הדתית אשר קדמה לדת הבהאית. כאשר הבּאבּ נחשב למבשר הראשון ולמניפיסטציה אלוהית ראשונה בקרב המאמינים הבהאים, אשר הופיע לפני בהאא אללה, מייסד הדת. יש לציין שקודם להופעתו של בהאא אללה, התייחס הבּאבּ בכתביו לדמות אשר תחליף אותו, באמצעות הביטוי הנבואי התיאופני "זה שאלוהים יגלה (לאנושות)" (מַן יֻטְ'הִרֻהֻ אללה, בערבית: من يظهره الله; באנגלית: He whom God shall make manifest). בקרב המאמינים הבהאים, ביטוי נבואי זה מתייחס באופן ספציפי להופעתו של הנביא והמנהיג המייסד של דתם, בהאא אללה.
כל שמונה עשר המאמינים הכירו בבאב, הביעו את נאמנותם אליו ואל רעיונותיו, והסכימו שלא לחשוף את זהותו עד לרגע המתאים. הבאב נתן לכל אחד משמונה עשר תלמידים אלו את הכינוי "אותיות הח"י".
שמותיהם של אותיות הח"י
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מולא חוסיין בושרואי (בפרסית: ملا حسين بشرویهای, 1814–1849 - הראשון שהכריז על עצמו כמאמין בדרך הבאב, לו ניתן הכינוי "שער השערים" על ידי הבאב.
- מירזא מוחמד חסן בושרואי (محمد حسن بشروئى, שנת מותו: 1849) - אחיו של מולא חוסיין בושרוי
- מירזא מוחמד באקר בושרואי (محمد باقر بشروئى, שנת מותו: 1849 - אחיין של מולא חוסיין
- מולא עלי בסטאמי (ملا علي البسطامى, שנת מותו: 1846 - השני שהוזכר על ידי הבאב. הודרך על ידי הבאב להכריז על התגלותו, אך נעצר על ידי הרשויות ב-1845 תוך כדי ניסיון. מת בכלא איסטנבול ונחשב המרטיר הבאבי הראשון.
- מולא ח'ודא-בח'ש קוצ'אני (ملا خدابخش قجانى) - מאוחר יותר נקרא "מולא עלי ראזי"
- מולא חסן באג'יסטני (ملا حسن الباجستانى) - לאחר שגילה כי הוא אחד מאותיות הח"י, שב לכרבלא בהנחה כי איננו ראוי לתואר זה.
- סייד חוסיין יזדי (سيد حسين يزدى, שנת מותו: 1852) - נחשב מזכירו של הבאב. הוצא להורג על ידי הרשויות.
- מירזא מוחמד רווצ'ה-ח'אן יזדי (محمد روضة خان يزدى) - כאשר החלו הרדיפות אחרי הבאב ומאמיניו, חזר משיראז לעיר הולדתו ביזד. בחר לא לחשוף את אמונותיו ועד סוף ימיו המשיך ללמד את עקרונות הבאב.
- סעיד הינדי (سعيد الهندى). נסע להודו ושם הצליח לצרף שני אנשים לאמונת הבאב.
- מולא מחמוד ח'ואי (ملا محمود الخوئى, שנת מותו: 1849)
- מולא ג'ליל אורומי (ملا جليل الأورومى, שנת מותו: 1849)
- מולא אחמד אבדאל מאראע'י (ملا أحمد ابدال الماراقيى, שנת מותו: 1849)
- מולא באקר תבריזי (ملا باقر التبريزى, שנת מותו: 1881) - לאחר מותו של הבאב, המשיך להיות תלמיד ומאמין של ממשיכו בהאא אללה. ביקר פעמיים בעכו. נחשב לשורד האחרון מבין אותיות הח"י.
- מולא יוסוף ארדיבילי (ملا يوسف الأردبيلى, שנת מוות 1849). ידוע ביכולות למידה גבוהות ושפה רהוטה, לכן היה בעל תפקיד חשוב בקרב הבאביים.
- טאהרה (طاهره, 1814-1852), שמה המלא הוא פאטימה ברע'אני. משמעות המילה הפרסית "טהארה" היא "טהורה". כינויים נוספים לה: "קורת אל-עין" ("נחמת העיניים") ו"זרין תאג'" ("[בעלת] כתר של זהב" או "זהובת הכתר"). טאהירה היא האישה היחידה בקרב אותיות הח"י. היא נבחרה להיות חלק מהקבוצה בזכות מכתב ששלחה דרך גיסה. היא מעולם לא פגשה את הבאב באופן אישי, שלא כמו יתר אותיות הח"י. הוצאה להורג בספטמבר 1852.
- מירזא מוחמד עלי קזוויני (ملا محمد علي القزوينى, שנת מותו: 1849) - גיסה של טאהירה
- מירזא האדי קזוויני (ملا هادى القزوينى) - הרחיק עצמו מהבאביים ולא היה בעל תפקיד חשוב
- מוחמד עלי בארפורושי קודוס (قدوس, 1822-1849) משמעות המילה בפרסית היא "הקדוש ביותר". שמו המלא הוא מולא מוחמד עלי בארפורושי (פרסית: ملا محمد على بارفروشى). ליווה את הבאב במסעו למכה בשנת 5–1844, ובמהלך כל שנות היכרותו עם הבאב שימש גם כיד ימינו. קודוס נפל בשבי ב-10 במאי 1849 והוצא להורג בשנת 1849 בבארפורוש, עיר מולדתו. בעל גדולה בקרב הבהאים עד היום, ועל פי שוגי אפנדי הוא מדורג ראשון בחשיבותו מבין אותיות הח"י.
כל המוזכרים, שמונה עשר במספר, מכונים "אותיות הח"י", וזכו להכרה על ידי הבאב[1].
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סיד עלי מוחמד, הידוע בכינויו "הבאב", נולד בשיראז, השוכנת בדרום איראן. ב-1844 חווה התגלות אלוהית, שבעקבותיה טען שהוא שליח האל. לימים, עם הקמת התנועה הבאבית, הניח את אבן הפינה להקמת הדת הבהאית. הבאב נפגש עם רוב "אותיות הח"י" והטיל עליהם משימה ייחודית, לאחר שאמר להם את המילים הבאות:
"חברי היקרים, אתם נושאי שם האל ביום הזה. אתם נבחרתם לאנשי סוד מסתורין האל. זה מחייב כל אחד מכם להביא לגילוי דעת תכונות האל, ולהדגים לפי מעשיכם ומילותיכם, את אותות צדקתו, כוחו ותהילתו. כל איבר בגופכם מחויב לשאת עדות למטרתכם הנשגבת, ליושרת חייכם, למציאות אמונתכם ולתכונות המרוממות של דבקותכם"[2].
במילים אלה ציווה הבאב את אותיות הח"י להשלים את משימתם ולצאת מעירם במטרה להפיץ את הרעיונות הבאביים.
אותיות הח"י פעלו ונדדו ברחבי איראן במטרה להפיץ את רעיונות הבאב. לא הייתה זו משימה פשוטה. האתגר הבאבי הגדול ביותר היה קביעת גבולות להפצת עקרונות התנועה.[דרושה הבהרה] מטרת הגבולות הייתה לשמור על כבוד אורח החיים השיעי במדינה ולא להתריס נגדו, על מנת להימנע מהתערבות שלטונית המתנגדת לתנועה הבאבית.
תחילה, הממשל לא התייחס להתעוררות זו מאחר שכוחם היה קטן. בהמשך, החל השלטון לדכאה באמצעות כליאת אותיות הח"י. לבסוף, נחשבה משימת ההפצה לסכנת מוות, מאחר שהשלטון הוציא להורג מתנגדים לאורתודוקסיה השיעית הרווחת.
אותיות הח"י אינם בעלי הרשאת פרשנות או סמכות חקיקה. אנשים אלה הוגדרו כחלק מזרם בעל ישות רוחנית א-פוליטית. אותם שמונה עשר אנשים נבחרו על ידי הבאב בזכות אישיותם הבולטת והבעת דבקות באמונה. תפקידם ראשוני וייחודי, בין היתר בכך שלא הוחלפו במהלכו, ובכך שלא נמשך לאחר מותם על ידי אחר.
משמעות רוחנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]אותיות הח"י בכתיבתן הן תואר והצהרה תאולוגית. על פי האמונה הבהאית, היקום והציוויליזציה הרוחנית הם התגלמות האל. ישנו שימוש במונח "נקודה"- הפרט הקטן ביותר ביקום. כל דבר המתחיל בנקודה יש בו מן התגלמות האל. עט בנגיעתו הראשונה על פני הדף יוצר נקודה, ממנה ניתן להמשיך לאות, או מספר, שגם הם התגלמות האל.
אנשי אותיות הח"י משולים לאש בחשכת הלילה. הבאב משלהב את לבם באומרו כי הם האור הזוהר לפני עיניי האדם, הם מקור החסד.
משמעות בהאית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבאב משלב את המילה "חי" במונח "אותיות החי", ומשום שהאל נמצא בכל דבר שחי, ניתנת למונח "אותיות החי" משמעות נשגבת. לאנשי אותיות החי, הם המאמינים הראשונים של הבאב, ניתנו חיים, הם החיים. יודגש כי משמעות המילה חיים בהקשר זה היא לחוות את רוח האמונה, והיכולת להעתיק את אותה רוח (מהות החיים) לאחרים.
אותיות הח"י הם סמל של חסד ותפארת עד היום עבור המאמינים הבהאים. בנוסף הבאב ממשיל אותם למראות, כל עוד דמותם משתקפת דרך השמש (השמש מפיצה אור וחושפת את האמת), קיים ביקום מקור של השפעה רוחנית אליו ניתן לשאוף.[1]
משמעות גימטרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשפה הערבית לכל אות יש משמעות מספרית (גימטריה). אם נקביל את המספר שמונה עשרה (של שמונה עשר המאמינים הראשונים) לאותיות, נקבל - ח"י. צירוף האותיות מדגים מילה עם משמעות, המילה חי. כל דבר שהוא חי טומן בתוכו חיים, כך המילה "חי" וכך גם אותיות הח"י.
בהקשר הבהאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]שתי אותיות מייצגות את המספר שמונה עשר-ח"י. על פי האמונה הבהאית באותיות אלה ישנה התגלמות אלוהית, ומאחר ואלוהים נמצא בכל דבר חי, הוא נמצא גם באותיות שמביעות את המילה הזו.
אותיות הח"י כוללות בתוכן את שמונה עשר המאמינים הראשונים. אם נוסיף אליהם את הבאב, יתקבל המספר 19, שגם לו משמעות גימטרית בדת הבהאית- המילה "ואחיד" שפירושה "אחדות". יש בכך התייחסות לאחדות האל המהווה היבט חשוב בדת הבהאית המונותאיסטית.
משום כך תשעה עשר הוא מספר בעל תפקיד עקרוני בדת והוא מתבטא כמעט בכל גילוי שלה. כך למשל, בשנה הבהאית 19 חדשים, ובכל חודש 19 יום. (הערך המספרי של האותיות בערבית ובפרסית זהה לערך המספרי של האותיות בעברית: א=1 ד=4 ו=6 ח=8 ("ואחד" =19. בהאא=9 - פעמיים בהאא=18=חי).
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- The Ziyarat-Namah (Visitation Tablet) of the Bab for the al-Nuqta (the Point, the Bab) and the Huruf al-Hayy (Letters of the Living)., translation from Arabic by Dr. Stephen Lambden, on the Hurqalya website.
- Ziyara-Nuqta + Letters
- TABLET TO THE FIRST LETTER OF THE LIVING - Mullā Ḥusayn Bushrū'ī
- Bab - Mullā Muhammad Baqīr-i Tabrīzī (d. Istanbul c. 1881 CE). From a Tablet of the Bāb to Mullā Muhammad Baqīr-i Tabrīzī(d. Istanbul c. 1881 CE), the 13th `Letter of the Living'
- .The Tablet to the Eighteenth Letter of the Living, Muhammad `Ali Bārfurushi, Quddus (the Most Holy) (d. Bārfurush/Babol, 1849)
Dr. Stephen Lambden, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Letters of the Living, באתר "האנציקלופדיה הבאהית"
- ^ Zarandi Nabil, The Dawn Breakers, Bahai Publishing Trust, 1996
